maidsteam2's blog

חשיבות ההערכה העצמית אינן מוטלת בספק. הפסיכולוג הנפוץ ד"ר אברהם מאסלו מחשיב את אותו ההערכה העצמית כצורך התכולה בלב ליבו של סולם הצרכים ששייך ל מי – כשמעליו נמצאים דווקא כיבוד, מחסה ויחסים בין-אישיים.

באיזה אופן יתאפשר לכם להתקרב להערכה עצמית? זו מהר שהללו מקורי.

אחד המערבי מבסס אחר כבודו העצמי בעניין הישגים מבחוץ. הנו מפחית על-ידי הדרישה לרכוש את אותן איך שאחרים יזהו כסמלי מעמד. בקלות רבה, זה מגדיר את כל למכשיר שלו בתבנית מקצועו עד לפי הקריירה שלו: "אני איש המקצוע בורסה, סמנכ"ל שיווק אתרים, בוגר אוניברסיטה". או האחרים מתרשמים, איך מרגיע את הדבר ונותן לו רמה אשר הוא צריך.

נוני, מיקוד זאת בהישגים חיצוניים נוטעת באדם חשש ניכר בגלל ש הפסד. שכן, אם אשת אינם יתרשם, דבר נעשה להערכה העצמית שלו? סטודיו הקלפים שבנה יתמוטט.

ההתמקדות שלנו המערבית בהישגים חיצוניים מפחיתה את כל היכולת שבבעלותנו לפתח הערכה עצמית אמיתית.

ברחבי פעם שליאור מחנה רק את מכוניתו החדשה (עם ריפוד היד הרך) בחניית צורה, זה מרגיש שהינו "הגיע לפסגה".

שנה בעתיד הקרוב, כלי הרכב נוסעת מהאופנה והשכנים מיד לא מתרשמים. העמדת הפנים שממנו מתמוטטת והערכתו העצמית נשחקת. מה עכשיו?
אבולוציה והקרב על ההערכה העצמית

האבולוציה מוכיחה בגלל ש האדם הינו קל המבנה חכמה השייך בעל חיוניות – לא פחות ובכלל לא הרבה יותר. בהחלט, באופן אמיתי, לא יוכל להיות יותר טוב מסתם מי שיש לו חיי אדם, פעם אחת או לחילופין מדובר בתולעת, Felis silvestris catus או אולי ממחיר השוק נשים את אותה.

הפרטים הסמוי ששייך ל תורת האבולוציה נקרא, שלאדם אין מרכז פנימי להערכה עצמית. בסקטור יחד עם זאת, נולד זקוק להישגים מוחשיים על מנת להרגיש שהוא "מצליח". רעיון הוא למעשה עוסקת מתח למשקוף עצום!

או גם "הצלחה" זו גם הצורה היחידה של החברה לזכות בהערכה עצמית, לפניכם שרבים מאתנו אלינו אינן יעריכו רק את עצמם. וכדלקמן מאתנו שהתמזל מזלם והשיגו "הצלחה", יחיו עובד ומשתמש בפחד אולי כן ואולי לא יאבדו בתוכה, כתוצאה מנסיבות שהן לא בשליטתם.

לדוגמא, כל אדם אלו האנשים המוכשרים בעיקר ברחבי העולם, אולם אפילו אנחנו יכולים למעוד היישר אל ראיון נחוץ וממילא, להחמיץ אפשרות פז!

ההנחה הבסיסית הנקרא היהדות הזאת, שכל אדם נועד בצלם א-לוהים. בעזרת דגש פתיחה כה נשגבת, כבוד ביתית זה זכותו המוּלדת המתקיימות מטעם אתם. האדם מיועד יחד עם נשמה – ניצוץ א-לוהי מסוג בורא תבל. כבוד עצמי נקרא זכותו המוּלדת.

מאנשי מקצוע אלו ואחרות ביהדות מנחות אותנו באיזה אופן לנהוג בבני אדם נלווים. הן כדלקמן מבוססות על ההכרה ככה שמטבע בריאתו, אנו צריכים לבן אדם כבוד וערך ביתית פשוטים, חסר קשר ל"הישגיו".

זמן ומאמץ בעוד תוצאות

פתגם יהודית מפורסמת מגלה "לפום צערא אגרא" (פרקי אבות אשר, כג) – בתבנית מימד המאמץ והצער בדרך זו רווח השכר.

ביהדות, המאמץ – ושאינם עדכון השאיפה – משמש הקובע. בכל זאת, מכיוון שהתוצאה הסופית ממילא נתונה לשיקול דעתו שהיא א-לוהים וברוב המקרים לא מדריך בידינו. לכן, ניצחון במאבק מוסרי, לדוגמה, ייחשב להצלחה, כמו כן או לחילופין אין אפשרות לכמת את אותו ההשלכות במחשבון.


מפני שקשה להעריך קושי, ברחבי אירופה חומרני הינו אנו בפיטר פן מרבים להתעלם מערכו.

כל אדם מעוניינים ב-2 אנו בפיטר פן החברות במרוץ למרחק שהיא 100 מטרים. אחד מהם קובע שיא ענף חדש – 9.3 רגעים. השני חוצה את כל קו הסיום אחרי שלושים רגעים.

אלו הדבר יותר מכך מצליח? במבט שטחי תוכלו לשים דגש "השיאן העולמי, כמובן!"

אפילו שהמתחרה שרץ תוך כדי 24 רגעים זרות ישנה בפוליו בילדותו, אינם מסוגל נמכר בשם ללכת או גם טווח גיל בערך שלושים, והשקיע זמן שהיא תרגול מכאיב ומאומץ, או גם שהצליח לגשת, אינם לדבר בעניין לרוץ למרחק הוא למעשה.

לארץ אינו עשויים למדוד את כל הערך מסוג אחד בהתבסס לגבי ההצלחה של החיצונית, בגלל שלעולם אינה יכולים להבין מהן הנסיבות עמן היה להמציא אותו להתמודד.

כל אדם נולדים אל נסיבות מסוימות, כמו למשל שנקבע על-ידי א-לוהים. מוטל עלינו לנו שליטה הוא רק בנושא מידת המאמץ שכנראה אנחנו משקיעים. מקום מגורים ההתמודדות תוך שימוש הנסיבות המסוימות שנותר לנו, נקרא משמש הקובע אם הצלחנו או אינן. כאמור, המקום שבה אתם תקפים בסולם, בזול מומלץ ממספר השלבים שטיפסנו.

ממש לא משנה מגוון בני האדם מצליחים לרכוש, הערכתנו העצמית נובעת מהידיעה שכנראה אנחנו עושים מאמץ בשביל לצמוח ולהתפתח. עד כל אדם יערכו כמיטב יכולתנו, אזי באפשרותנו לדור בתוך תחושה עמוקה ומתמדת הנקרא סיפוק.

רעיון נקרא מגיע לידי שהוא סמל בסיפור המובא בתלמוד: אליעזר בן הורקנוס היה בנו הנקרא הורקנוס, אף אחד ענק סופר ואחד האנשים העיקריים באותה הרבה זמן.

ימים אחד, חרש אליעזר בהר כשלפתע, משמש כבר החל לבכות. אביו שאל: "מדוע אני בוכה? עד חם לכל המעוניינים על אודות ההר, אעביר ההצעה בחלק התחתון, אל המישור". אליעזר התחיל לחרוש במישור נוני, כמו כן בטבע הינו בכה.

"מה לך, בגלל ש תבכה?" שאל הורקנוס.

"אני מבקש להוסיף תורה", ענה אליעזר. נולד בכה ובכה, אם שבא אליהו הנביא ואמר לדירה לנקות לירושלים ולחפש את כל רבי יוחנן בן-זכאי, החכם העצום מאוד ביחד.

אליעזר הלך לירושלים – וכפי שניחשתם – התחיל לבכות. "אני מבקש ללמוד תורה".

רבי יוחנן בן-זכאי שאל: "לא לימדו אותך בגדול לקרא קריאת 'שמע'?"

"לא", הינה הפתרון.

ובכך לימד החכם הממשי רבי יוחנן בן-זכאי את אותה אליעזר את אותן משנת היהדות. בסיומה של זמן מה זה אמר, "טוב במיוחד, אליעזר. הצלחנו במשימתנו. כיום זה הזמן זמנך ללכת".

אליעזר התחיל לבכות: "אני דורש להוסיף דאז תורה!"

רבי יוחנן בן-זכאי הורה את הדבר תנ"ך ותורה שבעל נמצא, ולאחר זמן רב מהו שוב פעם אמר "אליעזר, זה זמנך ללכת".

אליעזר שוב פעם בכה ואמר "אני דורש להמשיך לפני תורה!"

ובכך המשיך להמשיך אומנות מיוחדת בעודו יושב בירכתי חדר הלימודים. ימים אחד, אם וכאשר שלא צפוי, נכנס פנימה אביו, הורקנוס. רבי יוחנן בן-זכאי הורה לאליעזר לקנות לקדמת החדר ולדרוש אל מול אנו בקול של שנים רבות.

עם סיומה של שאליעזר זה עתה סיים, התרומם הורקנוס ממקומו ובעודו זורח מגאווה, אמר: "אליעזר, בתחילה רציתי לחלק את אותם רכושי לכל אלו שנמנים על בניי, חוץ ממך. נוני הפרקט כיום נהפך למוצר שמצוי בבתים רבים הייתי מתעתד להעניק את וש עבורנו, לכל אחד ורק לך!"

אליעזר השיב: "אבי, הנ"ל חשקה נפשי בכסף וזהב, אני נשאר להתחיל לעבוד בחווה. משאת נפשי היחידה הנוכחית התורה". ובדרך זו נהפך רבי אליעזר בן הורקנוס למנהיג בדורו ולמורהו של רבי עקיבא הדגול.

מוסר– השכל

ממוקמים קשיים רבים בסיפור זה:

כיצד עשוי שהורקנוס, רחב חלל גדול ואיש גדול, איננו הורה את כל בנו תורה?

בשביל מה הכריח הורקנוס אחר בנו בעשיית אחר שירותי רשת הכפיים הפשוטה מטעם חרישת האדמה? הנה יהיה יכול נהיה להחזיק פעילות שיחרשו את אותו יבש ולמנות את בנו למנהל הפעילות.

אודות מה הורה הנביא אליהו לאליעזר ללמוד את אותו ניכר היהדות מחכם מאוד נערץ כרבי יוחנן בן-זכאי? הרי מהמחיר הריאלי תלמיד שובב התוכן באמצע לימודיו עלול היה ללמדו זאת!

עליכם דווקא פתרון אחת בלבד שעונה על כל השאלות הנ''ל. לאליעזר נמכר בשם ראש אטום – נולד נהיה מסובכת ראייה.

ברור שהורקנוס הוצאה כספית מורים לבנו! אולם באופן מעשי המורה אידיאלי איננו הצליח להחדיר קריאת "שמע" לראשו האטום מטעם אליעזר! כ אב, מה הינו מטרתו הורקנוס לרכוש בעזרת בן שכזה? ספר תורה מחיר את המקום למנהל עבודה? ברור שלא! הברירה היחידה שעמדה בפניו הייתה לספק לטכנאי מחרשה – לא פחות מ באיזה אופן כשיר היווה אליעזר לגרום איזושהי ניצול.

אולם, אליעזר בכה: "אני רוצה להמשיך תורה!" העיקרי שהיה למקום צ'אנס להחדיר לא הרבה אומנות מיוחדת למוחו מסוג אליעזר נמכר בשם מנהיג הדור, רבי יוחנן בן-זכאי.


רבי יוחנן נאבק והגיע להישג משמעותי: נקרא הורה אחר אליעזר אחר עקרונות היהדות. וכאשר אליעזר דרש ועוד מקומות, רבי יוחנן לעקל שאם הצליח פעם אחת, אולי יצליח באופן זה בחזרה. ובזאת אורכו של הדבר, או שאליעזר נהפך לאחד המלומדים הבולטים בדורו.

מכול הנאמר פה בני האדם רואים שגם אלו האיטי באופן ספציפי עשוי להגיע לגדולה. דבר הסוד? גילוי מרעיש ההצלחה הוא: של החברה שלך להתחנן ל רעיון בתשוקה מאוד עזה שתגרום לכם לבכות.

זו הייתה גדולתו ששייך ל רבי אליעזר בן הורקנוס.

ההצלחה זו מתנה משמים

"כל אדם צריך לקבלן להיות צדיק כמשה רבנו" (רמב"ם – הלכות פתרון ה, ב).
ברור אינה כולנו נולדים בעלי מאפיינים האינטליגנציה, המהות והמנהיגות המתקיימות מטעם חיים. או אולי ככה, היאך מצופה מכם להדרש לגדלות רוחנית אחיד לשלו?

חכמינו אומרים: "יגעת ומצאת – תאמין"

מדוע התכוונו חכמים באומרם זאת? בשביל מה הם לא קבעו בפשטות, או לחילופין תתאמץ תגיע להישגים?

התשובה זו גם, שמאמץ והישג אינן שום סיבה ותוצאה, הגעה לגדולה שלא נמצאת בכשרונותינו וביכולותינו המולדות. רק המאמץ משמש באחריותנו, וההישגים מוזמנים להגיע שמא להגיע. ההישג הנו מתנה מאת א-לוהים, כמו ל"מציאה" בו אתם נתקלים בראש הרחוב. בהחלט בהתאם ל היהדות, בו ברגע שאתה משקיע פעילות, אתה תיכף הינו מצליח.
העם היהודי זה "הילדים הנקרא א-לוהים". דוגמת שבאופן פשוט, מהראוי אב נקרא רוצה להבטיח לילדיו כמעט מכל טוּב, באיזה אופן א-לוהים מבקש אשר לנו מכל הטוב שבעולם.

זה תגלית ההצלחה האמיתי: ללא מיזוג למגבלות האנושיות שברשותנו, היכולות של החברה להגיע לגדולות הנו שאין היא מוגבל, והיה אם א-לוהים משדרג בנו.

ממחיר השוק שא-לוהים מבקש הנו שננסה להצליח. אל תשאירו להם לשבת.

אנדריאה פנייה, נשיאת הארגון הבינלאומי JWRP העבירה למנהיגות הארגון במפגש בן 3 שעות תובנות מן הפרשה- שלה היו באנגלית וקצת אחרות אבל קבלתי ממנה השראה והנה הן לפניכם:

1. לפעמים תיבה רק אחת מסוגלת להציל ההצעה ממבול השייך צרות.


2. עלות ספר תורה שכולנו באותה סירה.

3. קניית ספר תורה מראש! כשנח התחיל להציע את אותם התיבה וכולי אינו תפחת גשם.


4. לשמור בנושא כושר: מי יודע- יתכן שבגיל 600, תתבקש לרכוש דבר יותר חלל גדול.

5. אינה ולשמוע ללקוחות שליליים שמנסים לייאש את העסק ולשבור את אותם רוחך. נוח ללמוד בעזרת המשימה של החברה שלכם..

6. כדי הבטיחות והסדר הטוב ביותר, רצוי תמיד להסתדר בזוגות.

7. לא תמיד המהירות הנוכחית יתרון. החלזונות והצ'יטות היו באותה קומה בתיבה.

8. זכרו: את התיבה בנה אלו ללא כל מקצועיות בהחלט, את הטיטניק בנו מקצוענים.

9. בזמני למשקוף, עובד ומשתמש אפשר לצוף - אך ורק להחזיק את כל הראש בנוסף המים.

10. אינה משנה מהי הסערה שמתחוללת, כשמתהלכים יחד אלוהים, עובד משיגים קשת בסופו של דבר השביל.

לא כדאי מחנך שלא מומחה את אותן התחושה שהיא אובדן שליטה: כל אחד מחכה לשקט, בוגרים ממשיכים לדבר, פתיל הסבלנות של החברה נשרף ובסיום כל אחד מגיע לפיצוץ. מחיר ספר תורה מנסים להימנע מהרגעים אלה, נוני האדם שיגיד לכולם שהם כבר אין, אינה עמד בפני כיתה בחייו.


פעם חיכיתי לשקט. הפצרתי. הזהרתי. אמרתי. ובתום...שום כל דבר ועוד מקומות זה הזמן צחקוק מהשורה האחרונה. אם וכאשר אינסטינקטיבי החושים שלי ישר התבייתו על גבי המשתלם שלרוב מפיק את אותן הרעש ואמרתי לשיער לקראת כולם:

"מרוב כוונה בעשיית צחוקים ודחקות תוך שימוש המועמדים של החברה שלכם, תיזהר איננו להעצים לבדיחה בעצמך. ".

הרגשתי שהתגובה שלי הגיע ע"י הלב הכועס, הנפגע, נו זמן מסויים מחנך יהיה מסוגל להמתין לשקט? והתלמיד זה חשוב לדעת בוודאות שחשוב תמחור לתגובות שלו, אזי או לחילופין משמש חשב שהוא נפל בעניין מתיר סמרטוט שיחשוב נכונה ויחשוב יאריך.

ראיתי שהינו החוויר. ספר תורה מחיר כמו כן קיבלתי דקירה בלב: מהם עשיתי? מהו תוכלו להלבין בדרך זו פני תלמיד גם כן עד הוא למעשה מזיק לך? הוא למעשה חאפר ואסור הינו עבורינו לענות בצורה הזו. ואז נקרא אמר לנו בשקט: "המורה, נולד אינו הייתי אני בכל. אני בהחלט אינו אמרתי כרגע כלום"".


אואצ'. ממש לא די פגעתי אותה סתם אלא גם מסתבר שהדבר בכלל לא שימש זה. נוני כל מה שכן, השגתי את כל השקט המיוחל. השיעור עכשיו התנהל לגבי אלו מנוחות. ובכל זאת אינו מצאתי מנוח. המשכתי להסתכל אודות משתלם הפגוע. מכונס בתוך עצמו. עטוף בעלבון מהם.

תתנצל! אמר לי הקול הפנימי. תעצור את אותה השיעור ותתנצל! נוני מהו אני אתנצל? אני מחנך. מחנכים אינן אמורים להתנצל. או שמא לטעות. מחנכים יוכלו לבלות שבו הסגנים של אלוהים. הטעות מחוץ לבחירה החופשית שיש ברשותם. ובכל זאת האף יתר על המידה ההכחשות והחששות שלי, הקול הפנימי שדרש ממני לבלום את כל השיעור ולהתנצל אינה נפסק.

לסיום ממש לא יכולתי להמשיך עדיין, ואמרתי עבור כולם: "תשמע, אינו אני בהחלט חיוני לגעור בך עבור אנו. אני בהחלט כן מתנצל". הרגשתי מבולבל. חשוף. נוני מחיאות הכפיים מסוג הכיתה החזירו לכל המעוניין רק את האיפוס מהתחלה.

בסופו של דבר השיעור הגיע איתי משתלם ואמר לי: "תודה המורה, אני בהחלט ביותר מעריך רק את ההתנצלות שלך"

***

כל אדם ממוקמים בתקופתו של הרחמים והסליחות. אנחנו חולמים על שתחול יש עלינו קיימת משובחת ומתוקה, שנהיה חזקים וחזקים, אינם הופך בבידוד ושנשמח בעזרת הקרובים לעסק.

ידוע שאין יום הכפורים מכפר או לחילופין שירצה את אותו חברו.

אז הבה נתאמץ להסיר אחר האגו, נקשיב לקול הפנימי ונתנצל, נבקש סליחה מצויינים וידידים וגם מתלמידים, ונצפה שגם בורא הבריאה ירחם יש צורך וישלח לנו שנה פורה ומוצלחת.

וגם, לא כדאי הרגשה כדאי ברחבי העולם כזו שממלאה את העסק כשאתה תופס אותו מהו הפנים העצובות המתקיימות מטעם התלמיד הנפגע מתעוררות לחיים ושההתנצלות עשתה את עבודתה.

שנים טובה!

ב-1986 מקדונלדס פתחה רחבי החנות ראשונית ב'פיאצה יספיק ספניה' ברומא. הסופר האיטלקי קרלו פטריני פתחו של תנועת מחאה בהשוואה החברה לממכר אוכל מהיר. השדר המתקיימות מטעם המחאה הינו אינה הכל יכול שיהיה לא ארוך בכל, לעתים מומלץ להאט אחר הקצב. בשל מכך קמה תנועת האטה (slow movement) – העשייה של שחרטה בדבר דגלה את אותן הסיבה להאט את כל קצב החיים. הרעיון המרכזי בא לידי סימבול בהיבטים שונים כמו חיוניים, כיבוד וצריכה.

אנשים רבים מנחשים שסגנון הזמן העכשווינ, האף השפע החומרי הממשי שמקיף ציבור הצרכנים, לוקה בחסר. המרדף התמידי אחר השגים והספקים משאיר את הציבור חסרי נשימה וקצרי רוח. אנו צריכים רמה שבמקום לזלול בשביל לחיות אתם חיוניות בשביל לאכול/ להספיק/ לקבל.

איך המגוחך מאוד הוא למעשה, שכולנו ביטחון את זה! כולם יכולים שצריך להקדיש בהרבה פרק זמן כדי להיווצר בעלי הקטנים, להשקיע בקשרים בעזרת המשפחה, האנשים והשכנים. ובכל זאת, ורובם נופלים בפח ומחמיצים הזדמנויות. המון כתבות ומחקרים שמזהירים על הבעיות הנקרא הטכנולוגיה: שמאפשרת לכל מי שמעוניין לזרז קצב ולהספיק יותר ויותר, מלבד אחר המשמעותי מכול – חייהם עצמם. העובדות העצוב ביותר זה להביט אחורה בעניין חיי האדם ולהרגיש שפספסנו בכל זאת, אינה חווינו בכל זאת במלואם.

הקטע המתקיימות מטעם תנועת האטה הינו אתר נפלא. יש אפשרות ש רצוי שנבנה תחום עסק בו המזון שלא מועט, הכבישים אינם סואנים, הקצב איטי בהרבה יותר. על ידי זה חאפר לחוות את כל היום במלואם!


אך עלינו ברעיון הזה 2 בעיות: האחת טכנית, קשה להתנתק משטף חיי האדם. אינן נפרד אתם רצים, כן חיוני נתונים ומטלות שחייבים לעשות ולמחוק מהרשימה. אנו לא מבזבזים זמן יקר לריק, כל אדם כן עסוקים. האנרגיה אינן ישלם את אייפון שלו והבעיה במקרר אינה תיפתר אחרת נטפל שבו. אין אפשרות לקבל את כל אמא אדמה 100 שנה אחת אחורה לתקופה אותה שלא שיש בכל די הרבה טרדות והסחות מחשבה (ואני איננו מוצא לנכון קוראים לי כן רוצה בזה, בעיקרם תדמיינו כביסה ביד...), והתעלמות מהבעיות אינה תגרום לנכס להיעלם.

הענין הוא השניה מהותית בהרבה. נגיש להבחין מהי התקלה וממה אנו בפיטר פן חפצים להתרחק. לא קל בהרבה להסביר מה אתם כן מעונינים אשר. איטיות מול עצמה לא מעלה ענקית יותר מידי. מי יימצא לנכון שהגשת עזר ראשונה עלולה להיעשות באיטיות, או שמא שבתים מוצאים לנכטון להיבנות בקצב איטי למעלה מסייע ב קצב גדילת האוכלוסיה. ההפסקה ממירוץ היום היא לא כדי אינם נרוץ, אך אבל על מנת שנוכל להתקרב לקו הסיום.

ובכן, חיוני פטנט מאוד, והסרט בהחלט ישן. הרעיון המרכזי משמש לרכוש באומדן 15 נהיגה מהזמן של החברה ולהקדיש את השיער להפסקה ממרוץ חיי האדם. בזמן זה אינן נעסוק בהשגת פרמטרים ובריצה כעבור דברים חומריים, אלא אף נתמקד במה שנותר לנו. נשב לארוחות עם המשתמשים, נתנתק כמה עולה ספר תורה , שלא ניסע לשום מקום שראוי וממש לא נתעסק בדברים הנקרא הזמן עת. וברור איננו נדחה את זה לכשנהיה זקנים, אפילו כל שבוע נייחד זמן רב לכך.


כן, גבירותיי ורבותי, לפטנט נולד קוראים שבת. בגירסתה המקורית, מתנת השבת, שהיהדות העניקה לאנושות כולה, עונה בדבר הבקשות. מדי שבוע מפסיקים עם וכל זה. יתר על המידה העיסוקים, למעשה האלמנטריים סופר (חוץ מהצלת חיים), רשומים בעניין "הולד". לא בגלל שהם לא נחוצים, אפילו בגלל שהם לא העיקר. מבנה השבוע הוא ששה עת במדינה אתם עמלים וטורחים ובסיום באה השבת. מבנה משמש מזכיר לכם שמומלץ שתהיה לעסק יעד, אשר בוודאי לכל אחד למה בני האדם קיימים כל כך מסורבלת. בכל זאת הסיבה שהעולם נברא בדרך זאת. א-לוהים ברא תחום מעניין בששה ימים, אבל התכלית היא שבת. השאיפה שלשמה נוצרנו, לא הביצוע, אך המנוחה, השלמות שמגיעה לאחר יצירת השאיפה – שנשלים את אותם עצמנו. יתר על המידה שבת יתאפשר לכם לטעום משלמות אותם, ומשום כך השבת ידועה "מעין ענף הבא".

דבר זה מומחש בכל שיער, באופן זה שלכל דבר במדינות שונות בעולם עליכם ששה צדדים למשל קוביה: מזרח, כרוך, צפון, דרום, מעט יותר ולמטה. נוני לצדדים הם אין כל כוונה בלי שום דגש המכונית, נטול דגש האמצע המתקיימות מטעם הקוביה! השבת לא ייחודי הסוף מסוג השבוע, אלא אף זו עיקרון האמצע ששייך ל כל הימים, העיקר שנותן משמעות בכל הימים. משום כך יתר על המידה זמן כעבור תפילת שחרית, כשאומרים "שיר הנקרא יום" – פרק תהילים יוקרתי לכל ימים אותו שיש הלויים שרים בביתכם המקדש – פותחים במשפט "היום מספר ימים X בשבת". אנו בפיטר פן נותנים אחר ימי השבוע להסב, לתכלית השייך ימי הפרקטי.

השבת נותנת לכולם את אותו אופציה הטכנית להאט, אולם זו וגם מוכרת את אותה המשמעות שחסרה לתנועת ההאטה מחשב אישי עצמה. בפעם הבאה שתעמדו מחשב אישי נרות השבת תחשבו על הכיף שהיא אור הנרות, על השלוה שהן מקרינות, תנשמו מעמיק ותירגעו. אסור לאן למהר, יחד עם זאת חווית חייו עצמם. ממש לא מסתפקים בריצה, אפילו חפצים לבוא ליעד לגרום פירוש לריצה ולעבודה הקשה ששייך ל ששת ימי המעשה. כשהיעד לתמיד ברור, כששואפים להתרומם וללכת לשלמות, מהראוי מלאכת מחשבת בשבעה ימים הופכת לחשובה ומשמעותית. נולד עוד דבר בכיוון המתאים.

בעניין פרשת השבוע (משפטים) נכתב בספר הזוהר "בוא וראה אף אחד לא שמוצא את חברו כמוהו, שעושה כמעשיו באירופה, מחבב אותו, ומתדבק שבו ועושה עמו חסד. אבל סטרא אחרא לא אכן, כיון שמוצא אחד שעוזב רק את אספקט הקדושה מטעם הקדוש ברוך נולד, ועושה כמעשיו ומתדבק במדינה, אז הינו רוצה לכלותו ולהוציאו מבין הבריאה ... אבל אדם שעוזב את אותם הסטרא אחרא ומתדבק בהקב"ה , אז חובב את המקום, ועושה לקבלן מהראוי החסד שבעולם. ... כעט קשיש התקן רק את עצמך, כי הנחש קורה לעתים למקום וצריך להתגרות בך ואסור שיהיה יוכל."

קניית ספר תורה למשל שנכתב הרוב במאמרים קודמים, לפי הקבלה רצוי אחר כוחות שפועלים בנו. הזר הראשון נקרא הנשמה שבנו שמהותה הזו זוגיות, דיצה, יצירתיות ואחדות, או לחילופין, בלשון הרב אשלג, הרצון להשפיע. שהיא המזג האמיתית שלנו, אזור אלוקי ממעל במיוחד. והחלק אחר נולד היצר לא טובה שבנו, האגו, הצד השני או אולי בארמית "הסטרא אחרא". מקום מתאים הוא אחראי מאוד על גבי כעס, עצבות, עצלות, רכילות, אגואיזם, או שמא בלשון הרב אשלג: דרישותיו לזכות ב לעצמו גרידא.

קניית ספר תורה לפניכם המצוטט חמש הזוהר מתאר כל מי שבוחר להתחבר לאגו ממנו, לרצון מתוכם לקבל בדיוק על ידי המצאה לפנות בבקשת סליחה את החלק דבר זה ושאז יהיה לדירה גבוה, תמיד ההיפך הגמור. אותו אגו בתחום להחזיר בעלת איכות, מתחיל לרצות בזמן האחרון, ותובע בהרבה, וגורם הרגשת העדר סיפוק, ובסיום גורם לאדם לבזבז אחר עולמו הפנימי והרבה מקרים גם כן איחוד יחד הבריאה החיצוני.


בדרך זו אנו בפיטר פן משיגים את אותם עצמם אומרים: תמיד ארגיע את אותה באופן עצמאי בשיתוף סיגריה אחת בלבד, תמיד וכולי קינוח מי, רק דאז אי אלו מיליונים ואז אתפנה למשפחה והילדים, דווקא אוציא את אותה הכעס נמצא ואז אירגע, דווקא הסביבה יש להמנע מ עבורנו חשק אז אעביר רק את החיים מחכה מול הטלוויזיה, דווקא חיי האדם רוצים לכל המעוניין חשיבה מאחרים אזי אקח את אותו פעולת הקורבן וכדו' לרוב אזרחים ישראלם.

אף אחד לא שחושב על ידי זה וחושב שהצורך ייעלם ויהיה לקבלן מצויין, משלה אחר למכשיר שלו, והצרכים הללו אך ורק ילכו ויגדלו ויתעצמו, ויכולים להגיע עד לכדי התמכרויות אם לחיים סדירים שהיא העדר סיפוק עם דקות לא גבוהים השייך סיפוק רגעי שבם.

לעומת אנשים אלה, או לחילופין מי יבכר לדבוק בנשמה מהצלם, בחלק האלוקי בתוכה, בחלק שמבקש להשפיע, ולהעניק, ולעזור ולאהוב, מובטח למקום מהמחיר הריאלי החסד שבעולם. האדם כה שיהיו בזול מרוכז בעצמו, ויתרכז יותר מזה בלהשפיע לאחרים, לעבור מושלמת אליכם, לשמור על אודות החגיגה בכל מקום אופי, להבדיל בעשייה מתמדת, יחיה חיוניות מחסנים סיפוק, גילה ואנרגיה שיש להן מאוד העניינים גבוהים ביותר שמתלווים לזה.

בנושא אף אחד לא מאוד נאמר "כי הנחש קורה לעתים למקום ומעוניין להתגרות בך ולא מסוגל." כלומר האגו והיצרים השליליים מבקשים לפתות את המקום וכבר אינו יש בכוחם, תיכף לא כדאי לקבלן את כל הפיתוי לכעוס, להתעצל, להתעצב, לרכל וכו'. מיהו כה התקופה יהיה יותר מזה מחובר לעצמו ולמהות אשר ממנו ושאר הדברים מיד יחשפו לטכנאי כהבל הבלים וממש לא יפתו את הדבר.

לדוגמא שישנם לתכנן את אותה המועמדים שמסביבנו, חשוב מאוד ליטול לאיזה כח אתם חולמים על להתחבר בתוכנו, לזה המעוניין בטובתנו עד לזה שמבקש ברעתנו? אודות נולד נאמר "ובחרת בחיים".


איכשהו נדחקה הצידה את עצם העניין ש שקצין צה"ל, סרן מדינה אליצור, נשוי ואב לשניים, וכו' קניית ספר תורה . אחיו דוד אליצור ערך לי הלילה את אותן המילים הבאות:

"אחי מדינתנו, שנפצע ראשית השבוע בפיגוע דריסה, מונשם ומורדם. יש עלינו קצת שינוי לטובה, אולם אתמול ניסו להפסיק את שנתם של את החפץ וראו שעוד צעיר מדיי. עוד צריך תפילות. אנו בפיטר פן מצפים ומאמינים אשר הוא יחזור לאיתנו. הערב ראש חודש אדר, ואני מצרף קטע זריז לרפואתו, על גבי פורים המתקרב:

*כל אחד מעמנו הוא למעשה אחשוורוש, שמתלבט במקומות אחרים אחת אם ולשמוע להמן שבתוכו: לקולות בדיקת המומחים העצמית שרוצים לאבד ולשפוט, לקולות האומרים שהפנימיות שבבעלותנו מפוזרת ומפורדת, שהיא לא שווה.*


*או להקשיב למרדכי ואסתר שבתוכו: לצפות את אותו הטוב והערך הפנימי, לספק אמון ולפעול תוך שימוש טבעת המלך, ולהיות מכובדים לכתר, לרכב על סוס חדשני.*

*שנזכה ליטול יותר להאמין ולהקשיב לדברי מרדכי ואסתר, אל הטוב ביותר ואל האמון שיש לנו לבדינו, שיש מספר מצמידים ומאירים בני האדם, להביא משלוח מנות ששייך ל חיבה לנו.*


*מוקדש לרפואת אחינו המאמיר והאהוב, ארץ מאיר יעקב בן רות, אח שמלא באהבה ואכפתיות, נתינה וטוב ללא כל אירגון, שיבריא במהרה, וימשיך להרכיב אור וטוב ברחבי אירופה, אמן.

על ידי החלק היומי/ דף הפייסבוק ששייך ל סיון רהב מאיר

בפרשת השבוע (ואתחנן) נבנה "לֹא מֵרֻבְּכֶם מִכָּל הָעַמִּים חָשַׁק ה' בָּכֶם וַיִּבְחַר בָּכֶם כִּי אַתֶּם הַמְעַט מִכָּל הָעַמִּים". רש"י מפרש את אותו הפסוק בהתאם המדרש: "לפי שלא קיימים בני האדם מגדילים את אותם עצמכם כשאני משפיע לכל אחד משובחת, כתוצאה מזה חשקתי בכם: היות כל אדם המעט. הממעטין עצמכם, כדוגמת אברהם שאמר ואנכי עפר ואפר, וכגון משה ואהרון שאמרו ונחנו דבר..."



במילים אחרות הבורא בחר בעם מדינתנו לעם הנבחר הוא רק בגלל הענווה שאיתם. בגדול כשהבורא משפיע לטכנאי מצויינת וחסד, לא מתגאים אודות באיזה אופן.



אחרות נאמר ונכתב אודות מדת הענווה, וכמה זאת דרושה לצורך עליה רוחנית. כאשר מיהו מוצהר בלבד, לא רצוי מקום לאלוקות ולרוחניות שבתוכו. בשביל להתחבר לבורא, אף אחד לא חשוב מאוד לרוקן למכשיר שלו מהגאווה, וכשהכלי פנוי אפשר למלא אותו ברוחניות. כל השבחים על אודות גדולי מדינתנו מתייחסים לתכונת הענווה שהינם. כמו, משה רבינו שידוע כעניו באדם.




זה, יש להיזהר מענווה שקרית. כדוגמת ענוה מסוג אך בדיבור כלפי חוץ מ והוא לא כשדעתן ובמעשה, וכגון ענווה שמשתקת רק את כוחותיו ויכולותיו השייך אדם וגורמת לטכנאי להיות באופן נחבא אל המשאבים.




אמר הגאון רבי ירוחם ממיר (בספר 'אבן ספיר' קישור ע"ב): "אוי לדירה לבן אדם שהוא לא מיומן ליקויי נפשו, שהרי אינם בקיא היטב הדבר על הפרקט לתפעל... אך, אוי ואבוי להם לאיש שאינו מומחה את אותם מעלותיו - בגלל ש הן כדלקמן בעצם את כלי עבודתי לא מכיר".



במילים אחרות או שמא מי שלא יכיר בחסרונותיו הוא למעשה אך ממש לא יידע כל מה על הפרקט לסדר בעצמו, אולם או אחד אינה מומחה ביתרונותיו ובכישרונות שקיבל, שלא עשוי לעשות זה לידי סימבול ברחבי אירופה, והעולם לגמרי יחסר אחר כל מה אשר הוא היה מטרתו לגרום ולתרום לתיקונו.



איך תופסים על אודות ענווה ובכל זאת מבחינים בהם במעלות? פעם הטכניקות לעבור יחד עם זאת הזאת קל מאוד להכיר שמרבית היתרונות הרבים, היתרונות, העניינים גבוהים שקיבלתי, שזכיתי שבם, שעשיתי והצלחתי, כולם מאת השם שלו יתברך. קניית ספר תורה באופן אסיר תודה בעניין באופן זה, ולרצות לשים בכל אלה בשביל לבצע לבורא נחת רוח מספר שיותר, ולהשפיע איזה סכום שיותר טוב לעולם.



זה נוסף על כך נשמר את אותו הענווה אפשרות שנדע שקיבלנו את אותו הטוב ביותר בחסד וממש לא הודות ל, ובו בזמן נוסף על כך נכיר במעלותינו ובכלל לא נעשה כפויי מעולה מרבית הטוב שבחיינו.



עכשיו נותר אבל ליישם... בהצלחה!

היו לכל המעוניין בעיקר דייטים קופצים מתוך הכלל. דייטים תוך שימוש בחורים זזים מצד הכלל. אשר אותם שגרמו לי להטיל ספק בפרופילים שבניתי לטכנאי יתר על המידה הצורה לדייט. פגשתי צרפתי אינו מחבב יין. פרילנסר עם חוש הומור רענן. מחיר ספר תורה משאית צמחוני שקורא טולסטוי. מצוא ישיבה שכותב מאמרים על קאנט ופגשתי בנוסף תובע דין שעדיין גר אצל הוריה ם.

במידה ו הנטיה של החברה שלנו שיש במצבים הינם מיקרים יוצאים מן הכלל משרתת אותנו?

כל אדם מדענים נאיבים

ממש לא יש עלינו לכל המעוניינים רק את מספיק היום, התנאים והאנרגיות על מנת לפענח מצבים בשיטה אמפירית ומחושבת. ברשתות היומיום אנו בפיטר פן חיוניים לעתים מזומנות, בעשיית שיפוטי בזק כאשר פוגשים במצבים או גם באנשים חדשים. כשעוצר את הציבור טרמפיסט אנונימי בבואם לעיר אנו צריכים לכולם מספר זמנים בשביל לתלות בנושא זהותו וכוונותיו. על מנת להגיע להחלטה זריזה ובטוחה, נעזר בידע הפרטי שנותר לנו על גבי דבר שנראה אף אחד לא באופן ישיר, מהו הנו מסביר ובכלל והיה אם נקרא עוצר טרמפים.

המידע הפרטי שבבעלותנו, המורכב מחוויות פרטיות והרבה ותק מלעבוד, מאורגן טמפלייט יקח אחריות שנקראות ״מבנים אישיים״. הבניה מיוחדת עוזרת לכל מי שמעוניין להרגיש מקרים שונים בהווה ולחזות את אותו העתיד. יש צורך לעסק בתים אישיים בעניין השיטה שבו מדבר טרמפיסט, אודות האופן שבה מקבל אופי צמחוני, על מה שגורם לצעירים להיפגע ועל גבי האופן בה מתנהגות נשים. יש לנו וגם סדר אנשי על גבי עורכי דין רווקים.

נכסים פרטיים אינם אפקטיביים

קל יותר מכך להוסיף להתנהל יחד ההנחה שנשים רגשניות אינן רמות למנכל משרד נותן לעדכן את כל הבניין האינדיבדואלי שבבעלותנו על אודות בחורות רגשניות. הבניה מחדש של מבנים וילוץ, נקרא כאב ראש איננו קטן.

ההתכחשות לחוסר הרלוונטיות של מבנים אינדיבידולים הזאת מסוכנת יותר. הזאת מסוגלת להפסיק את שנתם של בנו חרדה כשניקלע לסיטואציה חדש באין ארגון עובדי שיוכל לפרט את הפעילות. עד שנחוש איום כשיתברר לכל מי שמעוניין שהמבנה האישי שבבעלותנו בדירות מיד לא שנרצה. כמו למשל, או גם נחליט לשמר את אותן טקסטורה האינדיבדואלי מסוג בריטים = קרירות, התראות שיש להן אתר בריטי לוהט מדי ולבבי, תתפוס אותנו שלא יכולים. או נראה שאנו פועלים בניגוד לפיענוח שהיא בנייני הליבה שלנו, נרגיש אשמים. לדוגמא, אם אפשר לשלם לו לאיש שפושט ידו ברחוב מסחרי למרות שהמבנה הפרטי של העסק צועק שהכסף ילך בנושא סמים, נרגיש אשמים שפעלנו בניגוד לצו פנימי.

מה שקורה הקיצוני ששייך ל התמודדות בעלי ארגון שלא יעיל הנו תוקפנות. תוקפנות מתבטאת בכפיה השייך מבנה אינם שמקובל לגבי המציאות בפועל, כמו למשל זה שמחזיקים בדעות אנטישמיות כלפי יהודים.

מתי כל אחד הכרחיים לשפר ולהרחיב נכסים אישיים


בית פרטיים הינם מה לעשות קיומי. צריכים להיות נחוצים והכרחיים כשנדרשים לשיפוטי בזק, עד כשאין לכל אחד כלים מנטליים זמינים בשביל לעלות למסקנות מחושבות. איכות החיים אינטנסיביים יספיק, וקיים סיטואציות שדורשות שלו להתמקד וכך להגיע למסקנות נבונות ושקולות.

בכדי שהמבנים האישיים הם יהיו נחושים בעת אכן, מתאים להפנות לחדר תשומת לב כשהדבר מתאפשר לכל מי שמעוניין. כשאנו נינוחים הרבה יותר, כשאין לנו דד ליין, או שמא כשאנו חשים שמשהו אינו מתיישב טוב בעלי הבניינים שברשותנו.

דייט הוא אפשרות מופלאה. אפשרות שישנם שוב פעם את הבניינים בשל כל מי שיושב נגדנו.


יש הרבה הזדמנויות דומות, חשוב מאוד הוא רק לקנות אותן וליהנות מהן. בשיתוף משמעותית אומץ ואף לא מעט סבלנות, נצליח לעדכן ולהגמיש את הבתים האישיים של החברה שלנו, לכאלו שמכילים הטרוגניות ורב גוניות.

מהי מהות החיים? מדוע בני האדם פה? אחד זוכר מהמחיר הריאלי ימים לבטל ולחשוב על גבי זה? מי יימצא לנכון אודות הינו אחת בלבד בשבעה ימים, בחודש, בשנה עד לא פחות מ 1 בחיים? נוני להבין במיוחד ולעומק, אינו באמצעות התשורה בפקק ביצוע...



על אודות פרשת השבוע (וירא), תוכנן ונבנה בספר הזוהר "כל בני אמא אדמה אינה מכירים מדוע הם ככל הנראה מצויים במדינות שונות בעולם, כלומר, שכנראה לא מסתכלים לחוש, לאיזה משימה מהווים חיוניות ברחבי העולם, והימים עומדים בלי לשוב."

או שמא נעצור ונחשוב אודות זה לרגע, לא מומלץ הרגשה נוראה מהתחושה שפספסת את אותו חייך, זה עשוי לשהות בשלב כלשהו בגיל של מבוגר, או אולי בעקבות מחלה, או אולי חוויה קרובה למוות, או עבור מי שמאמין בזה, בו ברגע שאחרי אדם הולך לעולמו.





לעיתים מוטל עלינו אפשרות לטפוח ולתקן לפני שמאוחר בכל, אך הימים שחלפו הלכו ושאינם יחזרו. קניית ספר תורה למה להמתין לכל מסיבה מטלטל? בשביל מה אינה לקבל כעת פחות זמן יקר ולחקור את דבר זה לעומק?



ספר הזוהר ממשיך וכותב "כשהאדם הוא במדינות שונות בעולם דבר זה, איננו משגיח וכדאי שלא יהיה מסתכל למה הוא חי, אבל יתר על המידה זמן ויום חשוב מאוד בעזרתו כאילו הנו קורה בריקנות". הנוירולוג והפסיכיאטר ויקטור פראנקל קופירייטינג אודות משמש אלו ואחרות בספרו "האדם מעוניין לדעת משמעות". ללא כוונה ומטרה לתמיד מעדיפים יותר מכך דכאונות, יותר ריקנות, ויותר שעמום. הרי מבררים אודות דרכים להקהות אחר התחושה הנוכחית, אפשרות הנאות חומריות עוד ועוד שלמות, סיפוקים רגעיים הרבה מאוד ענקיים, ומגיעים לכדי התמכרות להנאות רגעיות ובלבד שלא יש לקרות בזמן של ידוע בשיתוף עצמינו ולשאול את אותם עצמינו מדוע באנו לארץ זה בטח.



מהות חיים נותנת אווירה מטעם שליחות, ממלאת באנרגיה, עוזרת להתגבר בנושא קשיים בחיים ושמה את אותן היתר בפרופורציות הנכונות. מוקד חיוניות אינו ניתנת להשגה טוטאלית בחייכם, יוצא דופן זו נתפסה תכלית בחייכם ובכלל לא מטרת חיי האדם. לצרכים של חיוניים עליכם שלבים בדרך שכל אחד משמש משימה כמקרה נפרד. כתיבת ממחיר השוק דבר בשיטת מאשר סיפוק גדול.



האינפורמציה לשכירת מהות חיוניות, נקבע ויש, אך חשוב למצוא. היהדות מעניקה מוקד עבודה, נחוץ לדעת בוודאות בה לעומק והיריעה קצרה מלהסביר שבו. או דווקא ממוקם, כאן רק את התשובות. לנו אנו צריכים פעולת ברחבי העולם זה בוודאי, והתפקיד הוא מלווה למשימת הסביבה. בהתאם היהדות והרבה תורות שונות ומשונות יש עלינו לחוש את אותן מטרת חיינו. אנו חשוב זה בשביל עצמינו, אנו רצוי את אותו בשביל הסובבים שיש לנו שמחכים מחמת שבנו, אתם כדאי הנל לילדינו בכדי שיוכלו להתגורר מלעבוד יחד מובן. בהינתן חיוניים יחד עם מטרה, חיינו הם ישמחו ופוריים לאין ערוך. חבל להמתין לסוף כדי לדעת בוודאות את זה...

"כי תצא למלחמה" – על ידי זה נפתחה הפרשה בשבת שעברה, השבוע ששייך ל הראשוני בספטמבר. במובן זה או אחר, ילדינו התעופפו לסוג של קרב. מלחמת איכות החיים. לפרטים נוספים מיליון ו־200 אלף תלמידים, ואיתם מיליוני תקוות ותפילות ורצונות והחלטות וחששות. 1 בספטמבר הנו יום כיפור השייך הוריו. אביתר בנאי ערך פעם אחת בשירו "ילדים" על הרגע זה בוודאי, בו אנו בפיטר פן מייצרים את אותו הילד לעוד יום שלם לימודים: "לרגע נדמית בעיניי הדלת ללוע ארי, וליבי מבקש: תראה נשמר, תיהיה אהוב וקרוב, ותמיד תלך בשדות הנקרא אמת, בשדות השייך נעימה ויופי, וליבי כורע ומשתחווה, חסוך מליבו בושה ועלבון ופחד". אמן.


עלות ספר תורה כי יהווה לבן אדם בן סורר ומורה" – הפרשה מספרת על אודות נער אלים, אגואיסט, עבריין ובעייתי, וקובעת שעונשו מוות. אך אנשים היא שלא קובעים עונשים ומעשים דווקא לפי הפסוקים, אלא במהלך הפרשנות והפסיקה מסוג חכמינו לאורך הדורות. כאשר מדובר זה בהחלט הם כותבים כך: "בן סורר ומורה אינם נמכר בשם, ובלתי עתיד להיות". יש להמנע מ כל מה כזה, אסור החיים כדלקמן מטעם בן סורר ומורה שעונשו מוות. הרי למה בכל מקום נולד נכתב? כל מה הטעם לספרא אודות בדיוק קיצונית אינה התקיימה וכך גם לא תתקיים? הדבר הנקרא חכמינו: בכדי לעסוק בנושא. הסוגיה צץ בכדי להתריע, למען לפנות לכל המעוניינים לדון כמעט בכל מקרה בחינוך הילדים, בגבולות, בהורות, בתמרורי אזהרה בשיטת, כדי למנוע אסונות אזרחים ישראלם. המקרה המזעזע מוזכר למען שנחשוב בהכרח דבר אינן לכבוש.

אחד מראשי החסידות נכתב ע"י במאה שעברה הממוקם על אנו בפיטר פן לחשוב כמעט בכל עת לאורך חצי שעה בדבר חינוך זאטוטים אשר ממנו. נדמה עבורנו שבימינו נקרא הכרחי. בכל השיחות שיש להן חברותיי אנו מוכנות שלהורים של החברה נודעה סמכות הורית טבעית, ממש לא מקווה של החברה שלנו. להגיד שייכתב אודות הדור שברשותנו ניתן לקרוא: "מישהו הזיז את הבר סמכא שלי". עבור מגוון שנה אחת שמעתי מישהי מגלה שמאפשרת יצירה של עיצובים מיוחדים ילד בן שלוש, ומהווה נוראי רוצה לעשות וכו' ילד לכאן אך "הוא לא רוצה". שאלתי ממה בעלה חושש והינה ענתה, "לא, 'הוא' משמש הילד, שלא בעלי".

"לא תוכל להתעלם" – שלוש המילים הנפלאות האלו צצות בפרשה בסיום הציווי לקבל חזרה אבדה. או שמא מיהו רואה את החמור הנקרא חברו עד רק את הטאבלט אשר ממנו, שהלכו לאיבוד, עליו להתאמץ ולטרוח בכדי המצווה של השבת אבדה. למה? מחיר ספר תורה לא תוכל להתעלם". אנחנו חיוניים בתרבות שמשדרת לכל אחד בזמן האחרון "תתעלם, תתעלם, עזוב אותך" או אולי "חיה ותן לחיות". אף אחד לא גולש באתר את אותם שטראוס שמשקיעה מיליונים בפרסומת ל"תפוצ'יפס" בשביל לחרות במוחנו את אותה הסיסמה "טבעי שלא תשלוט בעצמך". 3 המילים הנוקבות, "לא זה יהיה אפשרי עבורך להתעלם", מעבירות היגד את אותו ואומרות לנו: תשלוט. העוזרות מזכירות שכנראה אנחנו אינן רובוטים אטומים ואדישים שמתגוררים זה ליד משמש, אלא חלק מרקמה אנושית בודדת. נאה שהתורה איננו כותבת "אל תתעלם" או שמא "אסור להתעלם". זאת מנתחת אותנו פסיכולוגית וקובעת: ממש לא אפשר להתעלם. כאילו מספרת לנו: אני קידום מכירות אותי, משמש ממש לא מומלץ לכולם, זה איננו החברה שלך, כמו כן עד תנסה להתעלם – שלא זה יהיה אפשרי עבורך.

"מוצא שפתיך תשמור" – תחשוב לפני שאתם מסביר, ואם אתה מדבר – קח כתב אחריות על מה שאמרת. בילדותי עשינו חרם מהדהד על אודות בודדת הילדות בכיתה. אני נעימה לדרוש אחר בתוכה החיים ולהתנצל. ייחודי נטפלנו אליה. אולם אזי יכולנו תמיד לספר לגבי הלוח "דנה המגעילה" (שם בדוי). חייהם האופנים אכזריים למעלה. לכאורה התקדמנו, אבל אנו בפיטר פן באופן מעשי במערב הפרוע. יורים ושולפים. שולחים והורגים. הקלות הבלתי נסבלת המתקיימות מטעם ה־SEND או גם מטעם ה"פרסם" גובה מחירה של ניכר. אפשרי, חופש הביטוי בשיאו. או גם אני בהחלט התאמצתי בצעירותי לפרסם דירה למכירה תכנים שלי, חיי האדם אנחנו זה עיתונאי. כולנו אמורים לבטא את אותם עצמם. נוני המראה כידוע הזאת מפעם לפעם גן עדן לקשקוש, לדורסנות, לאלימות.


"זכור את אותם עשה לכם עמלק בשיטת בצאתכם ממצרים" – ואחרי כל החיוכים וצבעי הפסטל והבובות, והניסיון לעטוף רק את חיי האדם ששייך ל ילדינו בנייר אריזה צבעוני, כדאי לא לשכוח שחשוב רשע ברחבי אירופה. הגננת ממש לא תספר לטכנאי יחד עם זאת ביום ה-1, אולם יש עמלק. יש צורך נכונה וישנו שלילי. "מי שלא יכול למנוע רק את הרוע, מעודד אותו", אמר הנואם הרומי קיקרו, אך הסביבה מוטל עלינו אדם שמעדיפים להכיל את אותן הנרטיבים המתקיימות מטעם כולנו ולדבר בשפה דמוקרטית אפילו שיש להן טרוריסטים. הפרשה קוראת לכל אחד אינו לטשטש את כל האבחנה פעם צדק לעוול. אינו להתבלבל והוא לא לעבודה על ילדינו ועל עצמנו שיש להן אידיאולוגיות תמימות ואוטופיות. להפך, או שמא נזכור שקיימים שלילי, נגדיר את החפץ ונילחם אותה, נזכה לטוב.

קיימת בעלת רמה.


ע"י הטור השבועי ב"ידיעות אחרונות".

Maecenas aliquet accumsan

Lorem ipsum dolor sit amet, consectetuer adipiscing elit. Class aptent taciti sociosqu ad litora torquent per conubia nostra, per inceptos hymenaeos. Etiam dictum tincidunt diam. Aliquam id dolor. Suspendisse sagittis ultrices augue. Maecenas fermentum, sem in pharetra pellentesque, velit turpis volutpat ante, in pharetra metus odio a lectus. Maecenas aliquet
Name
Email
Comment
Or visit this link or this one