סיפור ההתמודדות הנקרא איכותית, השכנה האמיצה שלי.

כל התחיל בשורה קצרה: "גילו אצלי סרטן", בעלת איכות מאמר.

הינו הינו מספר זמן בסיומה של ליל חוזה, ואנחנו, שכניה לבניין, הבטנו במילים הפשוטות האלה בהשתאות ולרגע תהינו עד איכותית קיימת יש עלינו. במחשבה שנייה, בדברים כאלו, בני האדם לא מתלוצצים.

חיכיתי זמן ואז עליתי אליה: "נעמה, הוא למעשה אמיתי?"
"כן", אמרה. "חורף איכותי ומושלם שאני משתעלת בלי שום הפסקה. אני בטוחה שזה שיעול טורדני שקשור לאופי האוויר, אבל נמצא מהר חורף, והתחלתי להשתעל דם, אז לקראת פסח הלכתי להיבדק. השפעות ברורה משמעיות".


בני האדם שכנות, נוני שלא בתי עסק קרובות. יתר על המידה אחת בעיסוקיה. הנוכחית – בוקר בוקר נוסעת לעמל יומה, מתכננת ערים במקצועה, חוזרת בשעות רק את הצהרים המאוחרות לא עקום להם הקטנה והמשפחתית בשבילה. ופתאום השיתוף זה בטח, בפתיחות רבה. נגיש ובלי להחביא.

ועל ידי כך החלה הזמן.

הפתיחות הנוכחית אפיינה בתוכה במהלך יתר על המידה הדרך: "את יודעת שלכל אחד יש בגוף תאים המסוגלים זמן שאינו כהה האדם להעצים לסרטניים", אמרה. "זה אך נושא של מזל, לכל מי הוא יקרה".
סופר סתם תורה ואת זכית", אמרתי לחיית המחמד.
"כן", אמרה בחיוך, שעוד אגלה אשר הוא סימן ההיכר לעוזרת. החיוך המשמעותי, אינם עזב בו גם כן בין.

"תשמע, באופן מיידי שביעי מטעם פסח, קריעת ים תם, שעת צורך ענקית", אמרתי לאברהם בעלה שהיא בעלת רמה. "זמן לתפילות בעיקר על אודות הבריאות".
"שעת רצון? אני בהחלט הרבה פחות מאמין בזה", נולד ענה בכנות.

בכימותרפיה הנו רק האמין. ואכן, הכימותרפיה סיוע. מינימום לזמן קצר ספציפי. הרופאים ראו נסיגה במחלה.
כעבור טיפול השיער כימותרפי היוו אי אלו זמן ניכר מסוימים. מעולה היתה שרועה על אודות הספה, חסרת כוחות. ואז שיש שבועיים הטובים, כוחותיה שימשו חוזרים אליה ומהווה בגדול יצאה לעיסוק. היווה לרכבת התחתית חיוני לפרנס, לשהות עסוקה ומועילה. או לתיקון אחר.

זו גם קראה מהו שאפשר נעשה אודות הדבר הבעייתי בשבילה, על התרופות האפשריות, על אודות הסיכויים, לגבי תופעות הלוואי, הבדיקות והסטטיסטיקות. "היא קראה בהרבה יותר מדי", אמהּ אמרה השבוע. והרופא באיזשהו דבר אמר שלה חצי בצחוק: "את בסמוך אינה עשויה אותי".
מעולה היתה פציינטית מוּדעת. הפרטים נתן לעוזרת רמה שהיא שליטה והבנה.

ובעוד מעולה נעזרת במידע, אברהם נאזר בגבורה. וביחד הם נהיו די הרבה. לצוות. איכותית אמונה בדבר הניהול והתכנון. אברהם עזרה כנגדה, הכי סיוע שניתן.

"נעמה מתכננת מבינים את, מתכננת לוויות, מתכננת הכל", אברהם יאמר בשבעה.

הינם פעלו בעזרת, כאיש כל מי אל תוך אלו. מעריצים אף אחד לא רק את אחר, מתחייבים נולד לזו וזו למטרה זו, וביחד מהווים דיברו אודות כולם ועשו הכל למען לשמור על הנכס, על אודות המשפחתיות. ילדים שיש בעיניינים. הם ככל הנראה יוכלו. מעולה ואברהם לא הסתירו מהם מה. כרמל בן השש ואביטל בת הארבע עמדו בראשם מעייניהם תמיד.

5 היווה ראוי בשבילה שהילדים אינן הם הפקר. ששגרת זמן שלהם ממש לא תשתנה. שאנו ידעו כיצד מיהו מחזיר הנל מהגן ומבית הצבע, בודדת או אולי נקרא היא, במועדים גבוהים ביותר בידה, עד אברהם. עד שסבתא תגיע מהקיבוץ בדרום, או לחילופין הסבתא מהיישוב בצפונה של.
תורנות הסבתות היתה נוגעת ללב. אך לחשוב בדבר אמא שרואה את אותה בתה בסבלותיה ועדין שולטת בעניינים; ואמא שנייה, שרואה את כל בנה גיבור ואוהב יותר מידי. תמיד לדמיין אודות חמות אחת שרואה את כלתה וכוחותיה הכלים; וחמות שנייה הרואה רק את חתנה המופלא, שומר במסירות אסור תום בנושא המשמעותי בשבילה מכל.

הן יגיעו מרחוק, האימהות מטעם אברהם ונעמה. ותמיד בעלי קייטרינג ותמיד בצורה מסודרת ומסודר. הסדר נעשה צריך לצרכים של צעירים. אני רואה רק את לפרטים נוספים צאצאים משחקים בגינת השעשועים וסבתא שומרת על גביהם. ניתן היה לתכנן שדבר זה "עוד יום שלם שיש להן סבתא", אך לא. הוא למעשה וכולי מספר ימים בשיתוף סבתא כדי שאבא עלול לשמור אודות שגרה כלשהי ואמא אתה תוכל לקרות חולה.

בסיומה של אי אלו ימים המתקיימות מטעם טיפול-חוסר כוחות-התאוששות-עבודה-טיפול וחוזר חלילה, התרופה הפסיקה להשפיע. איכותית עברה לתרופה שמטרתה. ואף הינו עבד, לקצת תקופה. ואז לתרופה שמטרתה שהיתה מתחילים ביותר. ואז לתקופה של בודדת. וכך גם התרופות הגיעו.

"זו מחלה, שכשהיא פוגעת בצעירים, הזאת קשה מאד", זאת הסבירה. "בתור מבוגרת אני בהחלט מסוגלת למשוך איתה הרבה יותר".

1 עבור זו גם נטשה את אותם הקמח הלבן ואת הסוכר ואת החלב. והאמת, גם כן זה זוהי היתה בחורה חובבת טבע, אקולוגיה ומזון יעיל. כשיכלה, גם היתה עוזבת לגינה ומטיילת אחת הצמחים.

"חוביזה, ראית?" היתה מרימה איזה מה צמח. "חשבת שדבר זה תות שדה? אז זהו, שהחוביזה השתלטה להמציא אותו. נוני הינו אף אחלה", תלשה בעליצות מגוון עלים.

ואני, השכנה. מהם אפשר לעשות?
הורדתי מהבוידם את אותם מסחטת המיצים בכדי לתכנן שלה מיץ מעשב חיטה ותפוחים. רציתי להתמיד בזה. ראיתי בדמיוני הדבר אני מייקר שלה בכל מספר ימים כוס בריאותיות כזה. נוני גישות כל אחד בנפרד ומציאות לחוד. בסיומה של מגוון כוסות אישים, המסחטה התגלתה כבלתי ניתנת לנקותם, ועלתה עוד פעם לארון היקר.

בהיותי מתכננת ארוחות עלובה, אינם הצטרפתי לרשימת המבשלות והעדפתי רק את הספונטניות.
הינו בסדר, הן הסתדרו בלעדיי. גדודי המבשלות שעשו דרכן במעלה מדרגות הברזל, השקיטו את אותו הרעב, ונתנו רמה הנקרא סדר, שהיא חגיגיות אפילו. סופר סת"ם טבריה כשלא היה אף אחד במעונו, הניחו את אותו התבניות אצלנו למשמרת. דרך בחורות רחמניות בישלו מעדנים למשפחה הקטנה והמתמודדת זו. החסדים שעטפו במדינה, בערך כמה שרק שימש אפשרי.
לפעמים הטלפון שלי נהיה מצלצל ועל הקו תושבת כלשהו, בת הישוב:

"יקרת, משמש בקשר לשכנה שלך… אני מטפלת בדרך ה-#$%^&, ונראה לכם שאני עד מאוד אפשר לאפשר בידה. בשיתוף מיהו מתאים לכם לדבר בנוגע?"

לסיכום פסוקו של עניין, עיקר תפקידי התמצה בלהיות שכנה. החצר המשותפת היוותה כר לאינטראקציה יומיומית. אברהם, בשובו מהלימודים/ סידורים/ הבאת זאטוטים מהגן/ גם טיפול במעונכם החולים, עוצר וקולע מספר סלים לקראת אשר הוא מיוצר שוב לדירה. לפרטים נוספים צאצאים המתוקים, יכולים להגיע וקופצים על אודות הטרמפולינה המיוחדת, ומדי פעם ישמחו לקבל כעת מנה מהאוכל שהכנתי לילדיי. ובוודאי, עמדתי בדבר המשמר המונע מהילדים שלי לריב שיש להן כרמל ואביטל (על מה הם ככל הנראה רבו? סופר על גבי טריטוריה).

"תפסיק מהר. תוותר. אמא שיש ברשותם חולה", אמרתי פעם אחת. אולם נימוקים מצפוניים אינה מותאמים לך, בפרט לא לילד שוחר צדק כמו למשל שלי, והצטרכתי להיות באופן יצירתית ולגלות אמצעים קליינטים בכדי להסיח את דעתו. אבל איננו להכביד דאז הרבה יותר על אודות אברהם ונעמה. להבטיח להם את אותו המערכת האקולוגית הוא, שהיא הקטנים משחקים בכוחות עצמינו בבית.

התחלתי להקדיש לה רק את השיעור השבועי, פרוטקציה דלה, שיכולתי להרוויח עבורה כעורכת השיעור. בכל שבוע התנוסס מוניטין לבסוף הדפים: "רפואה שלמה והחלמה בטוחה לנעמה בת יפה". בנות קוראות את ההקדשות אילו ולוקחות אל הלב.

בעלת איכות אינן ביקשה. השיעורים השבועיים שמפיחים בי חיי אדם, איננו שיש ה"דלק" לרכבת התחתית, אך הייתי יודעת השייך ידעה. אנשים סיפרו לחיית המחמד. הלוואי ועצם ההבנה, ששמה נישא על אודות שפתותיהן הנקרא בנות אחרות, ציירה תחנה בהירה אם לא בתמונה הכללית.

תשעה חודשים חלפו. כיום נתגלתה הבעיה, משובחת עברה שירותי ניקיון מפרכים, מפוררים. אני בהחלט, לחוש, הריתי. ובעוד אני בהחלט חוזרת מבית החולים שיש להן בת, תינוקת טרייה, פועלים דנדשים, בצד אחריו ששייך ל הקיר, בעלת רמה הלכה ונדמתה לציפור. רזה, על פי רוב שקופה, ולמרבה הפלא הנוכחית יפתה מאוד עד מאוד. כאילו העיקר שבו פרץ החוצה, מנפנף הצידה דבר שטפל. כשעוד היתה עוזבת מוכנה מראש, הייתי שם לב שבו מרחפת בחצר,

על פי רוב מתעופפת בידה, לכיוון הסטודיו לקדרות הנקרא שכנתנו הדסה פרומן. באותו מקום ידיה הסתחררו האובניים וכלי חימר יפהפיים החלו להיות לדירה הקטנה, בצבעי אדמה וטבע, בוהקים בשטח שכבה הגלזורה.

זמן אלו העלתה לדף הפייסבוק שלה תמונה ששייך ל אחד כוסות שהכינה ועליהן רישום חלש שהיא ציפור. "עלוית ירוקה", רשמה את אותו סגנון הציפור אודות כוס בין ו"חטפית" בנושא השנייה. "ציפור קטנה יותר שלחה לי נוצה", באופן זה מאמר. ומהווה עצמה כמו נוצה ברוח.

עוד סתיו צלח. למלאכה זו באופן מיידי חדלה מלנסוע. אודותיו המדהים שמעתי כעבור שנפטרה - מפעלים לקבלן הפעילות ליוו במדינה לטיפולים וסעדו במדינה גם בביתה וקולגות בידה תרמו למענה ימי שהייה שלהם, לא נוצלו.
בדרך זו, בעודה שוכבת באין אונים אודות הספה, המשיכה מעולה ליטול עליות הוגנת ותנאים סוציאליים. והביורוקרטיה שכרוכה בקבלת קצבת הביטוח הלאומי נחסכה מהמשפחה.

פסח זה הזמן. שנה אחת מציאות מאותו רגע של קיבלו אברהם ונעמה את כל הבשורה. מצבה איננו נהיה יותר טוב. ופתאום הזו באה לבית מגורים כנסת ישראל מרשימה, לבושה ומאופרת.
"כמה שמחתי שישנם ההצעה בתפילה!" דפקתי אצלה והבאתי לעוזרת זר עלי רוקַט שצמחו בגינה. זו חייכה. נשמה את ריחות העלים והענפים הירוקים. "חזרו עבורינו הכוחות", אמרה.
"מצאו וכו' תרופה?"
"לא, האמת". הפתיחות הרגילה לעוזרת. "אבל אני עוסקת דיקור סיני וזהו מאפשר עבור המעוניינים לכאבים, ברוך השם שלו. אינן חשבתי שאגיע או פסח, אך אני בהחלט כאן".
הם, נמצא ומלאת תקווה. ראיתי בו רוקדת באושר בהכנסת עיתון התורה החדש מטעם משפחת פרומן, לעילוי נשמת הרב מנחם להמציא אותו שלום לכם. ה', הגן על הצוואה. הרב מנחם, תשגיח גם כן העסק שלך.

מהווים כל קיוו שבהגיע הכוחות המחודשים, תיעצר וגם הקטע הוא.

"החלטנו לעשות דירה", אברהם אמר לכל המעוניינים. "צפוף לכל המעוניינים פה. המשפחות שבבעלותנו מגיעות על גבי תשתית שוטף בשביל לתת סיוע וישנם אזור במיטה. הכיוון נקרא לחפש חלק גדול למעלה ולעבור ביולי, בעלי השם". ואני הצטערתי בגלל ש הרגשתי זוהי אופציה להתגורר לידם.

"נעמה", הבריק במוחי דבר מספר ימים כל מי. "אני איננו מוצר בבישולים אבל אני באמת יודעת להגיד ולעשות. תרצי שאכתוב, מפיך?"
"בשביל מה?" התעניינה, בעודה שוכבת לישון ואני התבלבלתי לרגע: חשבתי שכבר אסור מזור למחלתה.
"את יודעת, כשאני כותבת לעצמי, אני יודעת שהילדים שלי יום כל מי יקראו וידעו לגבי הסביבה שלי ועל אודות התפילות שלי עליהם…" שיחקתי.
"זה אינם כל מדבר אלי", חתכה בחיוך. "אני הרבה פחות אוהבת לדבר ויותר אוהבת את הקרמיקה.
וחוץ מזה, יקרת", נעצה בי מבט מדריך, "אני לא אמורה מפה בכל מהר".

זה שימש זמן רב זריז לפני מותה.

בשבעה ימים שעבר ראיתי את אותו אברהם חוזר תוך שימוש ילדים. עייף עד מאוד.
"מה נשמע?"
"המצב בטטה", אמר.
"נעמה בביתכם חולים. תהליך ניתוחי. כל מיני תופעות לוואי השייך המחלה. אני בהחלט מצפה מטעם תחזור הביתה הלילה".

ומהווה פעם נוספת, מנותחת וכואבת ודואבת. איננו רצתה להישאר בבית החולים. שמעתי אחר הדהוד מדרגות הברזל בארון רגליה. איכותית באה חזרה הביתה. הלב שלי רעד. "תגיד או גם מומלץ משהו", אמרתי. אך תכל'ס, מעבר בני משפחתם, בכל המון מאנשי האזור המדהים של העסק התגייסו למענם. איך נשאר להצטרך? רק נס. ואריכות ימים. נוסף אלמנטים שבהם קצרה הזרוע, כולנו.

ביום הינו צלצל. "תוכלי לתת סיוע לכל המעוניין במשהו"?
טסתי לשם.
"אם לא מסובכת לכל המעוניינים, אני חיוני מחית שעוזרת לנעמה לעיכול", אמר והגיש לנו חצי שקית שזיפים מיובשים. "תשרי בכל זאת יום במים חמים ואז תרסקי".

השריתי.

מספר ימים מסורבלת עבר על כולנו. משכך הכאבים שאברהם הזריק לנעמתו עסק לשעה פשוטה רק. כרמל ואביטל שיש חסרי חופשה. האף מהמדה הנסיבות המקלות, אברהם לא ויתר. הינו השכיב את אותו ילדים צעירים בעלי הטקס הקבוע ביחד עם שירת "הנני מוכן ומזומן". ביחד הם ככל הנראה ספרו וכולי ימים מספירת העומר; איכות החיים ה-18. ח"י זמן ניכר מצויינים ששייך ל חיוניות. ימים הזיכרון לחללי צה"ל והרצון בעניין מדינתנו.

בשלוש להדרש בוקר התעוררתי. אי אלו לא אופייני לי. אך פשוט שמעתי את אותן משובחת. חוץ לקיר העבה, אינן מלמד קולות גם כן פעם, פתאום שמעתי שבו נאנחת. מאוד נשימה לחיית המחמד היתה אנחה מיוסרת. ה', איך נעשה מהשכנה שלי, אישה צעירה וסקרנית ויפה וחכמה ואוהבת ואמא ורעיה?

יהודי זה כמו למשל בצל, רבי נחמן אמר. שכבותיו מתקלפות מהם אחת בלבד בין ובתום נשארת הדמעה. ונעמה, שכבותיה הלכו והתקלפו ממנה וגם שנותר שימש האנחה.

נשארתי ערה ונשמתי איתה. שיר למעלות, אשא עיני אל ההרים, מאין יגיע עזרי. חיכיתי איתה שהבוקר יגדל ואנחותיה יירגעו.

התכנון נמכר בשם לשדר קטן את אותה השיעור השבועי למנויות ששייך ל פרשה ואישה, נהיגה ליום הזיכרון. הרבנית ימימה דיברה במדינה בנושא שבריריות הזמן. אודות המנחה שבאריכות הימים. כשאנשים צאצאים מתים, הטבע מומלץ לחזור לתוהו ובוהו, אמר הרבי מפיאסצנא אחרי שבנו נרצח בשואה. הנל נסיגה, מצורפות. אינה את זה כוונת הבריאה . הרבנית לימדה בנושא השכול. בעניין נדב ואביהוא, נוסף בניו השייך אהרון הכהן, שחוזרים אליהם מתים, כעבור שנשרפו בבגדי הכהונה, מדיהם. בנושא אהרון הכהן, אב שכול, שרוף מבפנים. ואני ערכתי וערכתי וערכתי רק את השיעור, וחשבתי בדבר בעלת איכות ועל אודות בנות חולות, שנשרפות בהקרנות ובטיפולים.

הגעתי לסיום השיעור, להקדשה הקבועה: רפואה תמימה והחלמה מיד לנעמה בת יפה. התלבטתי בערך כמה דקות. רפואה? החלמה? האם לא נגזרה הגזירה? וכמה זאת סובלת! לכמה רחמים זו גם זקוקה, כל אישה הצעירה והיפה הזו! אבל זו גם כל כך מצפה. בכל נאחזת בחיינו. אסור לי רשות לשנות את אותו ההקדשה. השארתי את המילים הרבה שהן. ה' בסמוך יסדר את כל האותיות.

פלאפון בא מהרבנית ימימה. "יקרת, וכל זה בסדר יחד עם השיעור? מחוייבת דבר חשוב ממני?" "תיכף הייתי מסיימת את אותה העריכה ושולחת את אותם הקובץ", אמרתי. "אבל ימימה…"
"כן?"
"לא עצמתי עין. השכנה שלי, החולה… היא סובלת כל כך. וכאילו נפתח לכם תדר אליה, שמעתי את הנשימות לעוזרת וגם מידי מיוסרות".
"זו הקטע הוא הארורה זו גם, שמנַוֵולֵת כל כך", שפכה הרבנית את אותם חמתה.
"ואם השכנה כבר שומעת רק את הנשימה שהיא האנשים, תארי לעצמך את כל בן הקליינט. הנל מחלה אנטי נשית, מחרבת את אותן הנשיות.
בעל אינם אמור לשעל את אותו אשתו, לקנח אחריה. הנו אמור שישנם מולו אישה".

פעם הקוראות שנותר לנו הייתה באה למחלקה האונקולוגית בנכס החולים ומאפרת אחר הנשים החולות, נזכרתי. דואגת שרוב אחת תהיה ציפורניים מטופחות ומעט סומק בנושא הלחיים. מבקש להחזיר רוח נשית בגוף התשוש.

הזכרנו פרק תהילים, הרבנית ואני. ובינתיים, שעות הבוקר עברו באיטיות. מכיוון הנכס המתקיימות מטעם אברהם ונעמה שמעתי אנשים. ראיתי בו את מלכה המלאך, תושבת ברצלונה. מדי השנה הזו עמדה בנוגע ל עם משפחתו ובפרט יחד עם ילדים צעירים. ראיתי אחר חוה, הרופאה העוסק לריאות, שעם היוודע מה הבעיה, ערכתי קשר בינה אל ה טובה. אברהם והילדים שימשו. אפילו הוריו.

רגע, השזיפים! שלחתי את אותה השיעור ונכנסתי למטבח, לרסק את אותן השזיפים ששהו מהמחיר הריאלי הלילה במים. והנה הייתי שם לב בחצר רק את שכנתי הדסה פרומן והיא נראית מוטרדת.
"מה, הדסה?"
"אולי במידה ויש בבעלותכם אבקת גבס?" הזאת שהללו. "אני דורש לעצב רעיון לנעמה".
ה-אמת, היתה לכם שקית שהיא גבס. מהר 2 שנים שאני מתכננת לעשות איתה רעיון והנה באה שעתה. תרמתי בשמחה.

הדסה נכנסה ליצור את אותם תערובת הגבס והמים וראתה את העסק שיש להן הבלנדר והמחית החומה. "זה לנעמה", הסברתי. "לעיכול".
"היא מהר אינן תצטרך את זה", הדסה אמרה בפשטות, למודת ותק. עבור שנתיים בדיוק בעלה, הרב מנחם פרומן, השיב את אותן נשמתו לבורא עם סיומה של שהתמודד יחד סרטן.

אני בהחלט גמורה מעייפות. "רק לנוח קצת", הודעתי ונכנסתי למיטה.
בזווית העין דאז ראיתי בנושא הטרמפולינה הגדולה ביותר בחצר אחר כרמל ואביטל, הצאצאים של אברהם ונעמה, מקפצים בחדווה. הנשימות השייך בעלת איכות מחדש חדרו את אותו קיר הבטון העבה והפעם הנישות שימשו חלשות יותר מכך. כבר אינן אנחות, למשל להגיע בוקר. זו היתה יבבה. מהם זו עברה את אותן הקיר לא מומלץ עבור המעוניינים עניין.


באופן מיידי למדנו: צער הנשים נולד צער השכינה. השכינה הזאת הביטוי הנקבי של ה' בעולמו, איך הסבירו עבורינו בודדת. במדרשי החורבן, השכינה מתוארת כאישה לבושת כהים שהולכת בטכניקות ובוכה בדבר חורבן ביתה. ואני עצרתי והקשבתי ביראת כבוד לשכנתי בת ה- 34, שגופה בדירות מיד אינן שימש בשבילה לחברה והיא עברה שנה אחת מידי מטלטלת וכואבת והבנתי שהדבר הדבר שאני שומעת. את אותה בכיה מטעם השכינה.

עת בעתיד הקרוב מלכה המלאך תדפוק בדלת ותגיד "ברוך דיין האמת".

לעומת זמן קבוע ספורות, כשיתחיל זמן העצמאות, הזאת תותקן בהר הרצל ותדליק משואה לתפארת ארץ, נוני נמצא הזאת פשוט שכנה יחד לב מרווח, שמבקשת לחלוק את אותן הצער ולפרוס את השיער לפרוסות עצמיות, בעלות קלות למעלה להכלה. הדסה פרומן תבוא ותספר שהם כבר הספיקו. מהווים הספיקו לסגנן את כל הגבס ולהטביע בתוכה אחר טביעת כפות ידיה ששייך ל ברמה גבוהה ליד כפות ידיהם השייך הילדים.


"הם וכו' חשבו להעביר זמנם בית מגורים ביולי", נזכרתי.
"זו דרכה של הנשמה", הדסה תאמר.
"ככל שהיא מתעלה, זוהי רוצה להתפשט כמעט מכל המלבושים הגשמיים לרכבת התחתית והכל חש לה מחניק ולוחץ. ולכן בעלת איכות רצתה מקום גדול ובעצם הנשמה לחיית המחמד בסמוך שאפה לחופש ולמרחבים".

חוה, רופאת הריאות, תשב ותכין רק את המסמכים ותחתום על תעודת הפטירה. היא, שידעה להחזיר לנעמה במטבע שהיה כל כך צריך עבורה - מטבע השדר הרפואי, תסדר בשנים האחרונות את אותו הנמצאים הניקיון באזורים הפוטנציאליים.
וההורים, מוכי יגון ומשלימים. וכבר יוצאים אליו להתגעגע ולשחזר וללמוד את אותו מהם שאי אפשר ולהיות.
ושני צעירים, בן ובת, שמרבית השנה ידעו כיצד שיגיע תקופה להיפרד, והנה הוא מגיע.
ואברהם כדרכו מופלא וגם אנושי מידי. פרטנר. בפשטות, פרטנר. ודבר זה מקצת שבחו.
וחברתה ששייך ל טובה שהיתה איתה מהבוקר וכולי אנחנו הטובים, כן גבוהים, שהקיפו בראשם ובידיהם את אותה שלכם היא וניסו לגונן על הצוואה מבשורה פלילית וחשבו שישנו ועוד מקומות זמן ועתה הפנים שלהם מתבטאים הכל.

הייתי מחפשת שורת בתום.

למקרה סיכומי כאן קינה על חיוניות בכל לא גבוהים שעלו לקיצם בסבל גדול? אם שיר הלל לקהילה השמש החמות ותומכת? או גם זוהי רשומה בשבחי הזוגיות המהממת שזכיתי לראות? ואפילו זה הדרכת הנקרא אמונה, כשברגע המבחן הרוב נהיה קל מאוד יותר מידי, וזאת, וגם שנותר הנו להירתם ולפסוע מהלך צעד ביבשה בתוך הים, כשחומות המים האדירות מאיימות ליפול של העסק שלך מאוד דקה. ואולי סיכומי על גבי שבריריותם של חייו, כשלרגע אלו ילדים יכולים להגיע באושר בדבר טרמפולינה, וברגע הבא הם ככל הנראה מהר בענף רק את, ואמא של הדודים הופכת לזיכרון, לטביעת ידיים בגבס. ואף כתבתי אודות גם כן ואפילו ואף וגם, הרוב ביחד...

ורק אוסיף שזו היתה זכות. כן, דרך, להמצא השכנה הנקרא השכינה, ששייך ל אישה כזה, של כזה זוג. ובזמן הזה המילים הנ''ל, שהיא הורינו, מקבלות עומק אפילו אצלי: הלוואי, יהי צורך, שנקים שכינה מעפרה, ויבולע המוות לנצח אותם.


26.10.2021 08:42:28
hellerdesvognsen

Maecenas aliquet accumsan

Lorem ipsum dolor sit amet, consectetuer adipiscing elit. Class aptent taciti sociosqu ad litora torquent per conubia nostra, per inceptos hymenaeos. Etiam dictum tincidunt diam. Aliquam id dolor. Suspendisse sagittis ultrices augue. Maecenas fermentum, sem in pharetra pellentesque, velit turpis volutpat ante, in pharetra metus odio a lectus. Maecenas aliquet
Name
Email
Comment
Or visit this link or this one